איסלנד

ארץ הקרחונים, המפלים, הנהרות , והרי הגעש

המטמורפוזה שעברתי - מבט אישי

בעיצומו של הקיץ 2018 אני מנסה לארוז את המזוודה למסע לארץ הקרח, מכל עבר מגיעות השמועות על הרוחות הקרות והמקפיאות והלבוש שצריך לכלול ביגוד כמו לחורף הישראלי ואף יותר מכך, אך ידי לא מצליחות לשים במזוודה לבוש חורפי כשבחוץ החום והלחות מתישים, וכך אני יוצאת לדרך בלבוש אביבי כשבתרמיל מונח לו מעילון קל.

נוחתים באיסלנד מאוחר בערב אך השמיים בהירים ואנחנו הולכים לישון בלילה המואר, עייפים ונרגשים לתחילת הטיול. השעון הביולוגי מעיר אותי מוקדם בבוקר ואני מנצלת את השעות המוקדמות, להליכה, להכרות ראשונית עם הסביבה, ובהמשך הליכת בוקר זו הופכת לשגרה מבורכת. בכל מקום בו אנו לנים תמיד אפשר למצוא מסלול הליכה מעניין, אם לאורך הנחלים / הנהרות הרבים שמלווים אותנו במסענו, השביל מכוסה משטחי פריחה יפהפיה של נורית השדה צהובה וגדולה בשילוב עם  הכחול סגול של הגרניום או התורמוס הפולש שהובא מאלסקה כנגד הסחף של האדמה והיום אסור לעקור אותו,   ומעלינו ההרים נוטפים מים פשוטו כמשמעו, מכל שלוגית שמתחילה להפשיר זורמים להם המים, שבאיסלנד הם נחשבים כ"מפלונים" ללא שם אך בשבילנו, שהגענו מהקיץ היבש כל "מפלון" כזה על רקע ההרים הירוקים, מיד תופס את העין  וקריאות ראשונות של "הואו" נשמעות מכל עבר, המדריך - אילן טלמון מחברת "פגסוס" מחייך, בינו לבין עצמו, הוא הרי יודע שבהמשך קריאות ההתרגשות רק ילכו ויתגברו, ואכן עם כל מפל נוסף נשימתנו נעצרת.

לפעמים רגלי שועטות קדימה רוצה אני לגמוע את כל היופי הנגלה לעיני, לשטוף את העיניים בכל הירוק מסביב, להספיק לראות ולחוות כמה שיותר, ולא תמיד שומעת את הספור הנלווה לשם, כמו "מפל הילדים" ששמו ניתן לו  על שום שני הילדים שטבעו בו כיוון שלא שמעו להזהרת הוריהם נעמדו על הגשר ונפלו למים, או "מפל האלים" – גודאפוס שלשם נזרקו כל האלילים כשאיסלנד הפכה להיות נוצרית,  מפל האחיות שמתפצל לשני מפלים שזורמים זה לצד זה ועוד מפל מרגש שלהולכי רגל הוא בקלי קלות אך לנהג האוטובוס הוא מהווה אתגר רציני.

רגע רגע חשבתם שגמרנו עם המפלים? לא ולא,  עוד כמה ודי, באיסלנד יש מעל עשרת אלפים מפלים, ואנחנו ראינו רק כמה מהם, שבקיץ הם זורמים, בחורף האגמים והמפלים יקפאו, הקרחונים, הרוחות הקרות, והשלג ישלטו באי, וכל האנשים יתכנסו בבתיהם, עליהם על האנשים השורדים האמיצים, אשר במשך השנים השכילו להכיר את תהפוכות האי, עם הרי הגעש ורעידות האדמה נספר בהמשך, עדיין לנגד עיני עוד כמה מפלים רבי רושם, זורמים להם בשצף קצף מתיזים לכל עבר וכל מפל יחיד ומיוחד: הנה אנחנו הולכים בשמורה של קניון הפרסה שנוצר עקב שיטפון גדול ששינה את פני השטח, מכל עבר זורמים להם המים והדרך לשם שוב מוצפת בשילוב הנפלא של כחול הגרניום וצהוב הנורית. רגע, עצור!!! מה קרה? המדריך מחלק מתנה,  וכל אחד מקבל ונוצר את החוויה בליבו: הליכת יחידים ביער המופלא, כל אחד לעצמו עם מחשבותיו, הרהוריו ורשמיו, בהפרש של כמה דקות אחד מהשני, הולכים אנו ביער העצים הנמוכים, וראו זה פלא, זוג מאוהב קוטף, צרור פרחים אחד לשני, אין מתנת אהבה גדולה מזו. בשמורת מפל דיטיפוס העוצמתי ביותר באירופה אנחנו גונבים עוד כמה דקות של הליכה, כי הרי רוצים לראות ולחוות אותו מכל הזוויות, ואז לפתע נגלות לנו שתי קשתות צבעוניות, שמוסיפות לו הדר והוד, בזכות הנתז של המפל ואולי גם קצת מתחיל לטפטף כי הרי מזג האוויר כאן באיסלנד, תמיד משתנה לטובתנו והשמיים אף פעם לא כחולים וצחים ובזכות אותם עננים מביאי הגשם אנו נהנים ממזג אוויר שכל הזמן מתחלף וכך מוסיף לנו עניין וכלל לא צפוי, והיודעים אתם שבאיסלנד כשהשמש מופיעה בכל הדרה בשמיים כחולים צחים מענן, מכנים אותה שמש חלון, כיוון שבבית מהחלון נראה שיהיה יום חם אך כשיוצאים החוצה מתברר שממש קר, וצריך בהחלט להתלבש חם "שמש שקרנית" של חורף קר בישראל.

בהמשך נוסעים על ציר המפלים שלושה במחיר אחד: הראשון הוא "מפל העצים" – סקוגאפוס הנקרא כך משום שבעבר הוא לא נראה מרוב עצים אך במאות השנים האחרונות נכרתו רוב העצים באיסלנד כדי לשמש לבניית הבתים, והיום הוא נגלה לנו בכל הדרו וגם מעליו קשת נפלאה, ואילן המדריך מבקש מאתנו לא להזיז ממנו את העיניים דקה או שתיים מה זה? היתכן? הצוקים עולים למעלה? זה אנחנו או הוא, הרי אנחנו יודעים שהמציאות בעיני המתבונן... ולאחריו "מפל אדמות המסחר" כשהמסלול מוביל אותנו מאחורי המפל השוצף וכולנו נרטבים עד לשד עצמותנו, המפל השלישי בציר הוא "המפל הנסתר", עייני מחפשות אותו, והוא כמבויש מזמין אותנו להיכנס פנימה קורץ לנו ואומר: "רוצים לחזות בי?  תתאמצו,  דלגו, קיפצו על האבנים המשוננות, אפילו תרטיבו את נעליכם, או תלכו יחפים , ואז אתגלה לפניכם בכל הדרי ואכן חלקנו מדלגים בשמחה ונהנים מהזרימה החזקה .

ולסיום המפלים "מפל הזהב"  - הגולפוס המרשים מכולם הנמצא בטבעת הזהב  והוא גם חותם את רשימת המפלים שבטיול,  מי ישווה ומי ידמה לו?  עוצמה שכזו  ויופי מרהיב,  מכל צד שתביט בו  הוא מעניק לך  מראה אחר, לא צפוי ויפה ממשנהו,  לא עוד מפל הצונח ישר מגובה אלא הפעם הוא תופס שטח נרחב והמים שוצפים בו מכל העברים ויורדים למטה במפלים מפלים ובשבילי הוא הכי הכי כי מאחוריו גם כמה סיפורים מרשימים, שאילן, המדריך,  מסבר את אוזננו עליו:

איך ניצלה שמורת המפל המרשימה הזו כאשר אישה אחת בכוח אמונתה ועקשנותה הצליחה להפר את רוע הגזרה,  ומנעה את הפיכתו  לעוד סכר  להפקת חשמל,  הרי מפלים יש הרבה  באיסלנד, אז דווקא אותו  רוצים לחסל? ומתוך ראיית הנולד, ברגליים יחפות, הלכה  סיגריד תומס דותי האשה העיקשת חדורת האמונה והאמיצה, לעיר הבירה וחברה  לעו"ד  וביחד,  כנגד כל הסיכויים, הם  הצליחו  לשמור על  קיום שמורת המפל ,והסוף טוב הכל טוב, היא גם זכתה לחתן שלימים נהייה לראש ממשלת איסלנד, אתם מאמינים שבאיסלנד הנשים הן כל יכול ומאושרות בהיותן אסרטיביות ועצמאיות, הן אלו שנשארו בחוות וגידלו את הילדים ובעלי החיים במזג אוויר כמעט בלתי אפשרי כאשר הגברים יצאו לפרנסתם לדייג  ולישיבות הפרלמנט, כן כן באיסלנד מסתבר, הוקם הפרלמנט הראשון כבר לפני כמה מאות שנים כשבכל העולם עדיין שלטו מונרכיות ודיקטטורות ועבדות ועוד כגון אלו ... ומישורי הפרלמנט ממוקמים על הסדק הנראה כחומה שממנו בעצם התחיל האי להתהוות.

וגם סיפור אהבה מסתבר קשור במפל הזהב המרשים:  משני עברי  הנהר היו נפגשים להם העלם והעלמה והיא הנערה , הסכימה להנשא לו רק אם יצליח לחצות את הנהר, הנער לא הסס והחל לשחות לעברה והנערה כוססת ציפורניים היצליח אם לאו, היהיה שלה או ילך לאבדון, הרי היא אמרה זאת בצחוק וכלל לא האמינה שאהוב ליבה יקפוץ למים, אך גם כאן ניצחה האהבה, והנער בעור שיניו חצה את הנהר לפני המפל ובאושר  הם חיים עד היום הזה .

הנה הגענו לשמורת תוכיי הים - הפאפין – הציפור הלאומית של איסלנד, הבולטת בצבעי המקור והרגליים האדומות על רקע שחור נוצותיה, הם מגיעים לאיסלנד כל קיץ לקנן ולהתרבות בצוקים השחורים המתנשאים לגובה מעל הים, ראינו אותם בהמוניהם עפים מעלינו ושוחים בים, וחדי העין אף הצליחו לתפוס אותם במצלמה שולים דגים במקוריהם. כשירדנו לחוף חזינו במשושי ענק המעטרים את הצוק והחול שחור כפחם ומרחוק הבחנו בחור שבדלת.

קרחונים אמרנו? הרי געש? לבה זורמת? אכן כן, אל מול הישיבה בבית קפה וביקור במרכז המבקרים אנחנו השלושה רצנו מהר כדי להספיק להגיע לקרחון הגדול באירופה כמעט כמעט והגענו, אך הזמן לא עמד לרשותנו, כי מנגד תראה את הארץ ואליה לא תבוא, הרגשת התסכול בי גוברת ואני כהר געש מתפרץ, כלבה רותחת, כמו שני הלוחות הטקטונים שהתנגשו לפני 20 מיליון שנה וכתוצאה מההתנגשות נוצר האי איסלנד, בזכות אותם הרי הגעש שבונים אותו מלמטה הוא ממשיך להיווצר ומתפשט וגדל לצדדים. התפרצות הרי הגעש  פוגשת מעליה  את  הקרחונים העצומים הממוקמים בצפון וכל אלה הם הגורמים לתופעות הטבע המיוחדות לאי: כמו הגיזר המתפרץ אחת לכמה דקות ומתיז אדי מים חמים מבטן האדמה, מעיינות מים חמים, בוץ מבעבע, רעידות אדמה שמשנות את פני האי, שיטפונות ומפלים חדשים נוצרים, עד היום האי חי ונושם,  לפתע בתוך כל הגעש רעש הזה בתוכי באה ההכרה, שאי אפשר לרצות את כולם, ויש תכנון ויש מסלול, והרי אי אפשר להספיק הכל,  ויש לתת כבוד לכולם: לאוהבי השבת והקפה ולאוהבי ההליכה והריצה, אני מתחילה להפנים שעלי לזרום עם מה שיש כמו תושבי האי שהגיעו לתובנה שעליהם לזרום עם תופעות הטבע הבלתי אפשריות שהאי מציב לפניהם, הגשמים והרוחות החזקות, השלגים והקרחונים, הלבה הזורמת לעבר החוות. ולמדו איפה אפשר וכדאי ונכון להתיישב, איך לבנות את הבתים כך שלא יהרסו ויקרסו ברעידות האדמה שפוקדות גם היום את האי, איך לשמר ולשמור על הנכס היקר ביותר שלהם: הטבע בכל עוצמתו, הם החלו להנגיש לנו התיירים את הטבע בכל האמצעים העומדים לרשותם:

את הדרכים הראשיות  הם מחממים במים גיאותרמיים שהתברכו בהם בשפע וכך יש אפשרות לנסוע על הכבישים גם בחורף כאשר כל השטח מכוסה בקרח.

הם הקימו מתקני ספורט ומגרשי כדור רגל מקורים ומחוממים ומעודדים גם בנות וגם בנים לעשות כמה שיותר פעילות ספורטיבית בחורף כאשר רוב היום חשוך והשמש זורחת רק שעות מעטות.

בכל עיר הם בנו ברכות ציבוריות חינם לכלל התושבים, וגם אנחנו שחינו ורבצנו בברכה נפלאה כזו כאשר המים החמים שבה, באים מבטן האדמה, ויש לרחוץ את כל הגוף היטב היטב לפני שנכנסים לתוכה, וכשבחוץ קר, אין טוב מלהיכנס למים חמים ומיטיבים ובקיץ אפשר לעשות זאת עד השעות המאוחרות של הלילה כי הרי השמש שוכחת לשקוע באיסלנד, משונה אך זה באמת כך. וזכינו גם לטבול את גופנו במעיין מים חמים בטבע לאחר טיול בשמורת ההרים הצבעונים, והלגונה הכחולה שצבעה תכלת יפהפה בזכות ריבוי החרסית שבאזור, היוותה סיום מושלם לטבילות במים הגיאותרמים, אח, שכשוך שכזה, בתוספת כוס משקה, פינוק מושלם במזג האוויר הקר.

מערכת החינוך באי כבר מזמן שכחה מה זה ללמד בשיטה המיושנת הפרונטלית של המורה המרביץ דעת בתלמידיו, היום באיסלנד המורים מאוד מוערכים ושיטת הלימוד היא יותר בקבוצות למידה כאשר התלמידים עוסקים בעיקר במחקר ואת הידע הם שואבים מהניסיונות שנערכים בכיתה והדגשים הם בעיקר על חשיבה עצמאית, ומקוריות.

בכל מקום מרכזי העירייה מחויבת להעסיק את התלמידים בקיץ, בימי החופש הגדול, בעבודות יזומות, וזאת ראינו בגנים הציבורים, שהם מלאי פריחה ומטופחים וכל זאת ללא עובדים בשכר, הגישה היא לא להגיד לתלמידים מה לא לעשות אלא לדרבן אותם לפעילות חברתית חיובית שתורמת לכלל. ובקיץ בעיקר בתיירות.

ראו זה פלא, פלאפונים ברחוב לא נראו כלל ולעומת זאת במאור פנים התקבלנו ע"י התושבים בכל מקום שאיליו הגענו, התיירות וכל מה שנלווה לה היא המשאב העיקרי היום של איסלנד, ותושבי האי משקיעים בה את כל מרצם וכספם, בחודשים הספורים שבהם מגיעים התיירים, כי הרי בחורף, קשה עד כמעט בלתי אפשרי, לטייל.

התיירות כוללת את כל סוגי הספורט האתגרי והשייט לצורותיו השונות. כמו צפייה בליוויתנים ודולפינים שזכינו לראות כשאנחנו לבושים בחרמוניות, נסיעה ברכב אמפיבי בלגונת הקרחונים כשהמדריך האיסלנדי שובר פתיתי קרחון  לכוס מיץ וידיו חשופות לקור ללא כפפות, והשיא היה כמובן רכיבה על  אופנועי שלג על קרחון שעומקו 200 מ' ומעליו שכבת שלג של 30 מ'. ההתלבשות בחרמוניות כנגד הרוח הקרה הנושבת על הקרחון, עוררה גלי צחוק בכולנו והיו גם כאלה שהכניסו את הרגליים לשרוולי הידיים ולהפך, שמנו מגן רוח וקסדה על הראש, והייד'ה יוצאים לדרך, כשלפני כן אנו מקבלים מהמדריכה החמודה תדריך ממצה איך להפעיל את האופנוע ואיך לשמור על כללי זהירות ואיך לא לעקוף ולתת כבוד אחד לשני, ואני כמובן ישבתי לי בנחת מאחור ובחור מהקבוצה התאמץ לנהוג בשבילי, אך לדברי כל הנהגים זאת היתה חוויה בלתי נשכחת, והיו כמובן גם בנות שהעזו ולא וויתרו וכך ברכיבה על אופנוע הן  צלחו את הקרחון המקפיא.

לא הכל דבש ואיסלנד ידעה גם ימים קשים, המתיישבים הראשונים הגיעו מנורווגיה כתוצאה מעול המיסים והמשטר הקשה של המלך, בסביבות שנת  870  לספירה והקימו את משכנם במקומות הנוחים להתיישבות באי. מדי פעם פרצו מריבות על אותם שטחי התיישבות,  אבל במשך השנים, למדו התושבים שבלי ערבות ועזרה הדדית, בלי החזרה לחיים של פשטות, הם לא יצליחו לשרוד את החיים באי סחוף הרוחות,  החיים בבקתות קטנטנות - בתי דשא, במשך כל חודשי החורף, כמעט ללא אור שמש,  עד לפני כמאה שנה, לימדו אותם לתת כבוד אחד לשני, לחיות בסבלנות ובסובלנות ואכן בצורת חיים זו, גם נוצרו הסיפורים על הטרולים ועל אנשים נעלמים,  רק בזכות כל אלו הם נתנו קפיצה טכנולוגית ענקית, בכל השטחים, וכיום בחודשי הקיץ התיירות מגיעה לשיא של מעל שני מיליון תיירים על כמות של 350 אלף תושבים, וכל תושבי האי, וגם הנוער מגוייסים לשרת את התיירות, בתי האירוח והמלונות מאוד צנועים, ולא ראוותנים, כיאה  לאומה איכפתית, עקשנית, שורדת ובעיקר זורמת. ועדיין אני רואה מול עיני, את המלצרית היפה, עם החיוך המבויש, המשמשת גם כפקידת קבלה, ומקבלת אותנו במאור פנים. את רומן נהג האוטובוס שהגיע מפולין והוא כולו נימוסים ואדיבות, ותמיד דואג שהאוטובוס יהיה נקי ובדרכים המפותלות נוהג בזהירות ונותן זכות קדימה לבאים מולו.

במשך כל יום שעובר בטיול, וגם לאחריו הפרופורציות משתנות ואני כולי מלאת הערכה לתושבים שיכלו לאיתני הטבע למדו לזרום איתם ולא להתנגד להם וכך הם חיים בשלום עם עצמם, ובליבי אני איתם.

לסיום עוד כמה מילים חמות, על אילן טלמון מעין החורש, המדריך האולטימטיבי מחברת "פגסוס" שהוביל אותנו ביד רמה. תודה ענקית לך אילן על שידעת לומר את הדבר הנכון בעיתוי המתאים, על הרגישות, ההקשבה והאכפתיות,  ועל הגישה החיובית, על הרצון שלך להנגיש לכל אחד מאתנו את איסלנד בצורה האישית והמתאימה לו, ועל המקצועיות ושטף הדיבור עד כדי כך שחבל היה להפסיד מילה מכל הסבריך הרהוטים, העשרת אותנו בשמיעת המוזיקה הנפלאה עם המקצב של דהירת הסוסים, ניסת ללמד אותנו מעט מילים הכרחיות באיסלנדית, סיפרת לנו על רכב החילוץ שנכון תמיד לכל אחד בעת צרה, זכינו לבלות איתך בטבע, ובאוטובוס, בהליכות הבוקר והערב, ולסיום אף ראינו את הסלומון הקופץ במעלה הזרם ועד ועוד.

תודה לך ולחברת "פגסוס" שאתה הנציג שלה בפנינו ותודה לכם: עירית ואורי סלע שבזכותכם ועקשנותכם השגתם לנו את המדריך האולטימטיבי לטייל באי המופלא ומלא הקסם.

ואסיים בקטע שהקראת לנו אילן ונגע לליבי:

הזמן קובע את מי תפגוש בחייך

והלב קובע את מי תרצה בחייך

וההתנהגות קובעת מי ישאר בחייך

לא קיימים אנשים מושלמים

ולא קיים אדם שטוב בהכל

קיים אדם שרואה את הטוב בהכל

חוותה ורשמה: עליזה איתן  -יוני - יולי 2018

סיכום מסע בדרום אמריקה עם איילה גיאוגרפית

קבוצת קראטרה אוסטרל 2-26/2/2015

כתב, צילם והדריך: אשחר יופה

יום שני 2/2 : טיסת ערב למדריד עם המשך לסנטיאגו דה צ'ילה

יום שלישי 3/2 : נחיתה בסנטיאגו, המשך טיסה לעיר טומוקו ונסיעה לפוקון

לקראת 9:00 זמן מקומי מטוס האירובוס הגדול חוצה את שרשרת האנדים הגבוהים באזור פסגת האנקגואה שגובהה 6964 מטר, ההר הגבוה באנדים וביבשות אמריקה הנמצאת על גבול צ'ילה ארגנטינה, מקביל לסנטיאגו בירת צ'ילה. המטוס הגדול מנמיך בין הפסגות המושלגות והקרחות ויורד לנחיתה בשדה התעופה הבין לאומי של סנטיאגו בירת צ'ילה. נחיתה בזמן, עשר זמן מקומי, ביקורת דרכונים-מכס-החלפת כספים, פוגשים את ערן והזוג גוברמן שבאו בנפרד עם אייר-פרנס. זמן ההמתנה עובר מהר ואנו מוכנים לטיסת הפנים שיוצאת בזמן לעיר טומוקו, עיר בגודל בינוני, מאתיים אלף, בצפון חבל האגמים של דרום מרכז צ'ילה. הטיסה לטמוקו נמשכת כשעה, בחמש בערב נוחתים בטרמינל חדש מהניילון עשרים ק"מ דרומית לעיר. פוגשים את פטריק המדריך המקומי, צ'יליאני ממוצא שוויצרי שמתגלה כבעל ידע נפלא על הטבע ותרבות שבטי המפוצ'ה החיים באזור. תחנתנו הראשונה היא שוק האוכל והמלאכות שבמרכז טומוקו. אמנים מבני המפוצ'ה מוכרים במקום פריטי לבוש, כלי מוסיקה מקוריים ותכשיטים מעניינים עשויים כסף ואבני לפיס כחולות מהרי האנדים. ממשיכים לפוקון, חולפים על פני עיירה נחמדה בשם וייה-ריקה על גדת אגם וייה ריקה למרגלות הר הגעש האדיר ומעשן ששמו כמובן גם וייה ריקה. בערך שמונה בערב, הגענו למלון הנחמד שנמצא מוקף גן ירוק בפאתי עיירת הקייט פוקון. בארוחת הערב מרימים כוסית יין צ'יליאני אדום לחיי המסע שזה עתה החל.לילה בפוקון

הר הוייה ריקה מלפני יומיים 2/3/2015...  חיכה שנבוא ואז כשהלכנו התפרץ   צילום מהעיתון

יום רביעי 4/2 : יום באזור פוקון: הר הגעש וייה-ריקה, מערות הלבה, מפל פלגין, ברכות קבורגה ורחצה במעיינות חמים.

את היום אנו מקדישים לסביבה המיוחדת המקיפה את הר הגעש וייה-ריקה. הר הגעש הנחשב לאחד מהפעילים ביבשת אמריקה המתנשא לגובה 2800 מטר, צורתו קונוס מושלם ובראשו כיפת קרח מכובדת. אחרי הצטיידות בסופר צ'יליאני גדול כהכנה לפיקניקינו הראשון אנו מתחילים בטיפוס על מורדות ההר בעזרת שני ואנים. העמק מכוסה ערפילי בוקר נמוכים ורק כאשר אנו עולים מעט בגובה במעלה שמורת יער ויה-ריקה מתגלה באחת יופיו האדיר של הר הגעש המעשן, עטור כיפת הקרח. אנו מתחילים בהליכה על גשר חבלים התלוי מעל קניון טוף צר, מתרשמים מיער עצי הקוייוה האדירים המגיעים לגובה ארבעים מטר, עצים דרום אנדינים ממשפחת הנופוספגוס, "הלבנים הדרומיים" המאפיינים כל כך את היערות הלחים של פטגוניה. ממשיכים בשביל למסע קצר בבטן האדמה, יורדים בצינור לבה, למערת לבה מרשימה בה אנו מעמיקים כ – 140 מטרים לעומק ההר וממשיכים כ-400 מטרים בין תצורות בזלת מעניינות. אנו יוצאים מבטן האדמה וממשיכים להקיף עם הוואנים את הר הגעש וייה-ריקה בדרכי עפר מאובקות ולבסוף מגיעים לחניון של מפל פלגין שם אנו פורסים פיקניק ראשון בסדרה מפוארת של ארוחות שטח נהדרות.. הולכים למפל, קיר מצוק בזלתי מרשים שגובהו מעל 100 מטרים מכוסה מגוון של מיני שרכים, שערות שולמית ועלי "נלקה" אוזני פיל אדירות. מפל המים השוצף מתיז רסס והמראה מלבב. ממשיכים למעיינות צלולים בצדו השני של העמק הנקראים אוחוס דה-קבורגה – עייני או "עינות קבורגה", בריכות כחולות וצלולות. חודש פברואר הוא המקבילה הקיצית לחודש אוגוסט והאזור עמוס נופשים צ'יליאנים. בכלל נראה כי הצ'יליאנים חיים לא רע, הכלכלה והמטבע יציבים ורמת החיים דומה מאוד לרמת החיים במערב. ממשיכים במעלה עמק צדדי ויפה לטרמוס הוייפה, מעינות חמים על גדת נהר ההוייפה מוקף היער. דרך נחמדה לסיים את היום. משם ממשיכים לארוחת ערב במרכז עיירת המטיילים הנחמדה פוקון.

לילה נוסף בפוקון

מפל פלגין ליד פוקון, ראינו יפים ממנו אך לא יפים כמותו..

יום חמישי 5/2 : חציית האנדים בדרך שבעת האגמים לברילוצ'ה ארגנטינה

יוצאים לדרך מוקדם. האוטובוס מטפס לאט במעלה רכס האנדים בתוואי יער סבוך. בדרך פטריק המדריך המקומי מספר על דרך החיים הייחודית של בני שבט המפוצ'ה החיים עדיין באזור פוקון. בני המפוצ'ה ממשיכים רצף תרבותי ורוחני של אלפי שנים, אמונתם מתבסס על עיקרון האיזון, "אקויליבריום" בין האדם והטבע. תרום הכיבוש הספרדי הם ביססו חקלאות מפותחת של דגנים, בעיקר דגני קינואה וגידול בע"ח כגון לאמות ואלפקות לצמר ובשר. בני המפוצ'ה ביססו קשרי מסחר ענפים עם תרבויות האינקה והקצ'ואה שמצפון. עם חדירת הספרדים במאה ה-16 השכילו המפוצ'ה לאמץ את הסוס והנשק החם ככלי מלחמה ולהחליף את גידול הלאמה בבקר ובכך זכו בחירות ועליונות צבאית מול הספרדים עד תום המאה ה-19. כיום בני המפוצ'ה לאחר מאבק של עשרות שנים זוכים להכרה ממוסדת בשפתם, תרבותם ואף זוכים מחדש בנחלותיהם שהופקעו ע"י בעלי קרקעות פרטיים וע"י המדינה. למרגלות הר הגעש הגדול לאנין, ההר הרדום בניב המפוצ'ה, המסמן את גבול צ'ילה ארגנטינה וגבהו 3700 אנו חוצים את הגבול לארגנטינה ביער עצי אראוקריה, monkey puzzle tree מיוחדים ומרשימים. חציית הגבול חולפת מהר ואנו מקבלים טעימה קצרה מנופי הפמפס, ערבות העשב האין סופיות המאפיינות כל כך את צדם הארגנטינאי של הרי האנדים. ממשיכים עם האוטובוס הצ'יליאני עד עיר הקיט היפה סן מרטין לוס-אנדס, הקרויה על שם משחרר ארגנטינה חוסה סן מרטין. לוקחים שעה הפסקה לצהריים בין חנויות הגלידה ובתי הקפה הנחמדים של העיירה המטופחת. בכיכר המרכזית מחכה לנו פאולה, המדריכה הארגנטינאית שתהיה עמנו בשבוע הקרוב. נפרדים מפטריק שחוזר לצ'ילה ויוצאים חזרה ללב רכס האנדים בדרך שבעת האגמים הנהדרת עוד כ-200 קילומטרים לברילוצ'ה. ספרתי לפחות אחד עשר אגמים בדרך, עוצרים לצלם ומכינים קפה בשטח על שפת אגם ליד בקתת מפוצ'ה נחמדה. שעה לפני ברילוצ'ה אנו עוצרים לגלידה וקפה בעיירה הגרמנית המטופחת וייה-אנגוסטוריה. על פי השמועות קבוצה של צוררים נאצים מצאה מקלט במקום בתום מלחמת העולם השנייה. לי הספיקו מבטיה החודרים מעיניה הכחולות של בעלת המגדנייה המקומית ששאלתני בנימוס תקיף מה לנו הישראלים שנחפש כאן כדי להבין שכנראה יש דברים בגו. המשכנו בנסיעה יפה של כשעה על כביש סלול וטוב לחופי אגם נאוול הוואפי העצום לעיר השוקולד, עירו של דון אלברטו.. ברילוצ'ה.

לילה במלון אדל-וייס במרכז ברילוצ'ה

מעוף השחפים, אגם נאוול הוואפי בהפלגה מהאי ויקטוריה

מימין: עצי האריאנס האדומים ביער של במבי וגשר תלוי ליד מערת הלבה שבשולי הויה ריקה

יום שישי 6/2 ברילוצ'ה, הסיבוב הקטן (סירקיטו צ'יקו) ושייט באגם נאוול והאפי לאי ויקטוריה עוליםברכבל לראש תצפית הקמפניירו, פסגת הפעמון לתצפית ייחודית של 360 מעלות על חופו הדרומי, מפרציו, האיים, היערות האגמים הקטנים והגדולים ופסגות האנדים שסביב לאגם הגדול נאוול-הוואפי. משמעות שמו במפוצ'ה היא אי הפומה. יורדים חזרה ברכבל וממשיכים לחלקת יער בחיפוש עקר אחרי פטריות צ'או-צ'או צהובות. פיקניק נחמד על גדת האגם וממנו מהמעגן שליד מלון צ'או-צ'או המפואר אנו מפליגים באגם נאוול-הוואפי בספינת קטמרן ליער עצי האריאנס, מין מקומי של עץ פטגוני רחב עלים בעל גזע אדום המזכיר מאוד בצורתו ובגזעו האדום את הקטלב הים תיכוני. האגדה המקומית מספרת שבשנות הארבעים ביקר וולט דיסני ביער. בהשראת היער ובקתת העץ במקום צייר ויצר את היער של במבי.. אנחנו ממשיכים בשייט לאי הגדול ויקטוריה אשר בשנות הארבעים הפך למעיין גן בוטנאי של עצים ממינים מקומיים ומיובאים כגון עצי סקוויה ענקיים. יוצאים להליכה מהנה ביער ולעת ערב חוזרים בשייט לאזור ברילוצ'ה. ארוחת ערב במסעדת הבשר המהוללת של דון אלברטו שכרגיל עומד מעבר לצפיות.

לילה נוסף בברילוצ'ה

בפסטיבל הבשר בעיירה צ'ולילה, פטגוניה ארגנטינה

יום שבת 7/2 מברילוצ'ה לפוטהליפו דרך עיירת ההיפים אל בולסון, פסטיבל הבשר בצ'ולילה ושמורת הטבע הגדולה לוס אלרחס

יורדים דרומה על כביש 40 הארגנטינאי, קטע הדרך הפאן אמריקאית, מאלסקה לדרך האש החוצה את ארגנטינה מקביל לשרשרת האנדים על גבול ערבות הפמפס. עוצרים בשוק סוף השבוע של עיירת ההיפים הנחמדה אל-בולסון, בשנות השישים של המאה הקודמת התיישבה במקום קהילת היפים גדולה שנהנית עד היום מהטבע הפראי שסביב ומחופש גידול ה.. בסופי שבוע נפתח במקום שוק מלאכות ואיכרים מרשים ממנו זכינו לטעום. ממשיכים בכביש ארבעים דרומה לעיירת הבוקרים צ'ולילה המפורסמת בפסטיבל האסאדו, פסטיבל הבשר האדיר המתקיים בה כל שנה בסופ"ש הראשון לחודש פברואר, אשר בו זכינו ליטול חלק, ובכנופיית סאנדנס, שודדי הבנקים הגדולים בכל הזמנים בראשות רב המעללים השודד בוץ-כסידי שמצאו בעיירה צ'ולילה בית ומקלט בראשית המאה העשרים. יצאנו מאזור ברילוצ'ה התיירותי ואנו פוסעים בפסטיבל גאוצ'וס – בוקרים ארגנטינאים אותנטי, עם פונצ'ואים אמתיים, מכנסי במביצ'ה רחבות וקסקטים רחבי שוליים. אין מילים לתאר את כמות הזבחים והעולות שהוקרבו על עשרות מדורות אסאדו אותו יום שבת בחורשת האורנים של העיירה הנידחת  צ'ולילה. בצ'ולילה עזבנו את כביש 40 הסלול ונכנסנו בדרך עפר חזרה לעומק האנדים לשמורת הטבע הגדולה לוס אלרחס, המכונה כך על שם עצי האלרחס המחטניים האדירים הגדלים בה. עצי האלרחס גדלים לגובה 60 מטרים ומגיעים לגיל מופלג של 4000 שנים!! העצים גדלים באזור תחום של יערות הגשם הדרומיים של צ'ילה וארגנטינה ונמנים עם משפחת עצי הסקוויה והרדווד הגדלים בארה"ב. עושים פיקניק לשפת אגם ריוודריה הצלול שנשפך לנהר הפוטלפו שילווה אותנו ביומיים הבאים. יורדים להליכה שנגמרת בגשר חבלים מרשים וממשיכים לגבול הצ'יליאני דרך עיירה וולשית ארגנטינאית מטופחת בשם טרוולין. שלטונות המכס הצ'יליאנים לא עושים לנו חיים קלים, אנחנו עוברים בדיקת הסגר חקלאית יסודית ביותר במעבר הגבול הנידח של פוטהליפו.  מגיעים לעיירה הקטנה והנידחת פוטהלפו, העיירה מוקפת בפסגות האנדים התלולות והמיוערות וידועה כנקודת מוצא איכותית לטרקים ופעילות רפטינג אתגרית. אנו מתאכסנים במלון עץ פשוט ונחמד במרכז העיירה השלווה.

לינה פוטהליפו

למעלה: כנופיית סאנדנס רגע לפני הגעתה לעיירה צ'ולילה שבפטגוניה, לערך סביב שנת 1900

יום ראשון 8/2 : פוטהליפו פאיוהאפי, עולים על הקרטרה אוסטרל

פוטהליפו המנומנמת אנו יוצאים בשני ואנים וצמד מדריכים מקומי ונחמד לאגם אספולון, מהאגם אנו הולכים ביער לתצפית על המעוק, הקניון הצר של נהר האספולון ועל הגרסה המקומית למפל לוע השטן. לקראת סוף ההליכה מתקדרים השמיים והגשם מזמין אותנו לפיקניק בבקתת עץ צ'יליאני של זוג גאוצ'וס מקסים שמארח את כולנו בביתם. הזדמנות נהדרת להרגיש את חיי המקומיים בפטגוניה שחיים כל כך קרוב לטבע הפראי. כשחוצים את גשר החבלים חזרה לרכבים באה הקשת. ממשיכים עם האוטובוס במורד דרך העפר היפה והמפותלת לאורך נהר פוטהלפו, ככל שיורדים מערבה לכיוון האוקיאנוס השקט כמות המשקעים עולה ויער הגשם הופך עשיר יותר. חולפים על פני אגם יאלצ'ו ומתחברים בכפר סנטה לוסייה לדרך הקרטרה אוסטרל, כביש  7-CH  ועולים על קטע סלול של כחמישים קילומטרים. דרך הקרטרה שתלווה אותנו בארבעת הימים הקרובים נהגתה בסוף שנות השבעים ע"י הרודן אוגוסטו פינושה, פרויקט מגלומאני שמתגרה באתני הטבע שמטרתו לחבר בכביש סלול את דרום צילה המבותרת פיורדים, יערות גשם צוקים וקרחונים עם יתר המדינה. ארבעים שנה אחר כך צ'ילה ממשיכה להיאבק באתני הטבע בפרויקט שטרם הושלם במלואו. לקראת 18:00 בערב אנו בחוף האוקיאנוס השקט, בקצה הפיורד הקסום של עיירת הדייגים הצבעונית פאיוהאפי. ממעגן הנמצא כמה קילומטר דרומית לעיירה אנו עולים על שתי סירות מנוע המשיטות אותנו לקצה השני והחבוי של הפיורד, למלון הספא המפואר והמיוחד במינו פאיוהאפי לודג'. זהו מוקם היושב על מימי הפיורד השלווים, מוקף יער גשם פראי, שרכי ענק וצמחי נלקה, אזני פיל אדירות. בין העצים סמוך לקו הפיורד נובעים מעיינות חמים נפלאים. המקום ורמת תחזוקתו בהתחשב בנידחות הקיצונית מעורר התפעלות.

לינה מלון פאיוהאפי לודג'

בדרך למלון פאיוהאפי לודג', המזוודות וארגזי הפיקניק מפליגים בעקבותינו, למטה המעיינות החמים המזח ועלי הנלקה

יום שני 9/2 : מפאיוהאפי לקויאייקה דרך הקרחון התלוי והיער המכושף

בשעה 12:30 בצהריים אנחנו בקושי מצליחים להיפרד מפאיוהאפי לודג', מהמעיינות החמים הנפלאים, האווירה וההליכה ביער הגשם הפראי שסביב. הסירות מחזירות אותנו לקרטרה אוסטרל ולאוטובוס צ'יליאני שממתין עבורנו. אחרי פיקניק צהריים בעיירה פאיוהאפי אנו יוצאים להליכה נהדרת לקרחון התלוי מעל אגם טמפאנו בפארק הלאומי קאולאט. ממשיכים לאורך הקרטרה אוסטרל בקטע בו עדיין הצ'יליאנים עמלים במרץ לפוצץ את תוואי הדרך. בקור ובערפל אנו יוצאים לעוד הליכה נפלאה ביער המכושף. יער גשם פטגוני עשיר בטחבים, חזזיות, שרכים ופטריות. מים נוזלים וזורמים מכל כיוון, המקום משאיר רושם חזק. ממשיכים בנסיעה דרומה ומזרחה לעיירת המחוז קוייאיקה שם מחכה לנו ארוחת הערב.

לינה מלון בעיר קוייאיקה

התמונות למעלה צולמו בשמורת קאולאט לאורך הקרטרה אוסטרל: ביער המכושף, הטחבים המשוגעים והמפל התלוי

למעלה: סר ארנסט שאקלטון האמיץ וספינת האינדורנס  התקועה בקרח

יום שלישי 10/2 : מערות השיש באגם חנראל קררה

יוצאים דרומה על הקרטרה לכיוון אגם חנראל קררה. מצטרפת אלינו מדריכה מקומית נחמדה בשם קלאודיה שמספרת באנגלית מעולה על החיים באזור הנידח בו היא חיה. נכנסים לשמורת הטבע ההררית סרו-קסטיליו, הרי הטירות, נוף פראי של פסגות אנדים משוננות ועטורות קרחונים. מצטיידים בפיקניק וממשיכים בנסיעה ארוכה וקופצנית דרומה על הקרטרה לעיירה נידחת בשם פורטו טרנקיליו היושבת לחוף אגם הטורקיז האדיר אגם גנרל קררה. תוך זמן קצר אנו מתפצלים לשלוש סירות מנוע מהירות שמסתערות על גלי האגם הגבוהים. שטים מרחק של כחצי שעה לאזור נקרות השיש המיוחדות. אזור הנקרות מוגן מגלי האגם העמוק, אנו בעזרת הסירות חודרים לעומק הנקרות ובין צורות סלע השיש היפות. בחזרה אנו משייטים נגד כיוון הגלים הגבוהים ושמחים לעמוד על קרקע מוצקה חזרה במעגן. את הדרך חזרה לקויאייקה אנו מכירים, ועוצרים לצילום ושירותים בשתי נקודות מעניינות, אחת יער גשם מת שנחרב ב- 1991 בהתפרצות הר הגעש הדסון היושב על כיפת הקרח הפטגונית הסמוכה ועצירה שנייה לצילום צבעי שקיעה מרהיבים מעל רכס סרו-קסטיליו. חוזרים אחרי יום ארוך ויפה לארוחת הערב במלון הנחמד שבעיר קוייאיקה.

לינה מלון בעיר קוייאיקה

בין מערות השיש על אגם חנראל קררה

למעלה: מעגן פורטו טרנקיליו על אגם חנראל קררה וגדמי עצים לאורך הקרטרה אוסטרל עדות להתפרצות הר הגעש הדסון בשנת 1991

יום רביעי 11/2 : אסאדו בקויאייקה וטיסה לפונטה ארנס דרך העיר פורטו מונט

מנצלים את הבוקר והזמן לפני הטיסות להכיר את העיר הנידחת והיפה קוייאיקה, עיר של כחמישים אלף תושבים שצינור החמצן העיקרי שלה היא דרך הקרטרה אוסטרל. ממשיכים לארוחת צהריים של אסאדו אמתי בחוות גאוצ'וס יפה, האירוח והקוקטיילים נהדרים, גם הבשר. יום נינוח אחרי שבוע בדרכים. נוסעים 70 קילומטרים לגבול הפמפס הארגנטינאי להמריא משדה התעופה של בלמנסדה. טסים שעה ומשהו ונוחתים בשדה של העיר פורטו מונט. אחרי שלוש שעות בפורטו מונט טסים  שעתיים ונוחתים בקצה היבשת, בשדה התעופה הבין לאומי של העיר פונטה ארנאס שעל מיצרי מגלן. במנחת חונים מטוסי הרקולס בדרכם לקוטב הדרומי. בחוץ רוח ופחות מעשר מעלות, פוגשים את עומר המדריך המקומי ונוסעים ללינה במרכז העיר פונטה ארנס במלון המפואר שבמרכז העיר הדרומית.

לינה בפונטה ארנס

סעודת גאוצ'וס סמוך לעיר קוייאיקה

יום חמישי 12/2 : מפונטה ארנאס לפורטו נטאלס דרך מושבת הפינגווינים

המלון ממש בכיכר המרכזית של העיר, עיר שצמחה והתעשרה סביב מצרי מגלן שהיוו את הקשר היחיד בין האוקיאנוס האטלנטי והשקט עד פתיחת תעלת פנמה בשנת 1914. סביב העיר התעשרו ברוני בשר וצמר שהקימו סביב לכיכר בניני אבן מפוארים בסגנון אנגלי. דבר ראשון אנו חולקים את הכבוד לפרדיננד מגלן שפסלו הגדול ניצב בלב הכיכר, מבקרים בקתדרלה המקומית ומול ביתה של ברונית הבשר והצמר שרה בראון. ממשיכים לבית הקברות המפואר של פונטה ארנס שנחנך ע"י שרה בראון ושערו הראשי נותר נעול מאז יום מותה. בקצה בית הקברות נמצאת מצבת הנצחה לזכר "הפטגונים" בני שבטי הטואלצ'ה והימינה שהתהלכו ערומים בערבות פטגוניה הקפואה, הדליקו הרבה מדורות שלשמן טבע מגלן את המושג "ארץ האש". במהלך סוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים ניצודו ונטבחו הילידים ע"י הלבנים עד הכחדתם הסופית. מפונטה ארנאס אנו ממשיכים למפרץ אוטווי, לביקור במושבת פינגווינים מסוג מגלן. רוח חזקה מאוד מקדמת את פנינו, תקופת הקינון כבר כמעט ותמה, נדמה שאפילו עבור הפינגווינים המקום קר וקיצוני. אחרי צפייה דרוכה על קו המים יוצא אדון פינגווין מהים והולך כוורת דרך משמעותית עד מחילתו, בעקבותיו 28 ישראלים סקרנים שחוזרים לאוטובוס עם רוח גבית חזקה כאשר תעוותם בידם.  ממשיכים בנסיעה ארוכה בערבות העשב של דרום פטגוניה עד הגיענו לפיורד התקווה האחרונה בו שוכנת העיר הנחמדה פוארטו נטאלס. מתמקמים במלון נחמד, מאוכלס ישראלים על קו המים.

לילה במלון שבפורטו נטאלס

בבית הקברות של הברונית שרה בראון, פונטה ארנאס צ'ילה

הפינגווין חוזר הביתה, מיצר מגלן

למעלה: "המילדון" העצלן הקדמוני מפורטו נטאלס

יום שישי 13/2 : פארק טורס דל פיינה

נוסעים צפונה לפארק הלאומי טורס דל פיינה, בדרך עוברים ליד מערת המילדון, עצלן מפלצתי שנכחד מערבות פטגוניה עם בוא האדם לאזור לפני כעשרת אלפים שנים. נכנסים לפארק הלאומי טורוס דל-פיינה, זכינו ביום שמש נדיר עם ראות חדה וללא משבי רוח. נכנסים לפארק, יורדים לתצפית מרהיבה על האגם השוודי וממשיכים ישירות לכיוון מסלול ההליכה הנפלא שבקצה אגם גריי. יוצאים להליכה של כשלוש שעות. מאגם גריי ממשיכים חזרה צפונה לתצפית על אגם פאווה ולמפל הגדול "סלטו גרנדה" . סימני השרפה הגדולה שפרצה באזור בינואר 2012 עדיין ניכרים לעיין. כאן מתפצלים ללינה, חמישה חדרים במלון טורס בצפון השמורה וכל השאר בדרום על נהר הסורנו במלון טינדאל.

לינה בטורס דל-פיינה

יום שבת 14/2 : יום נוסף בטורס דל-פיינה

בדרך ללגונה אמרגה בקצה הצפוני של הפארק,האוטובוס שווק. במזל זה קרה בנקודת המפגש עם הלנים במלון טורס. לא בזבזנו זמן, ברור היה שלאוטובוס חלופי ייקח זמן להגיע וניצלנו את היום להליכות באזור לאס טורס היפה. יצאנו להליכה יפה על קטע מטרק ה-W  המפורסם וניצלנו את הזמן היטב. בתום ההליכה אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת וטעימה במלון לאס טורס. בחמש וחצי בערב יצאנו באוטובוס מקומי לגוויית האוטובוס התקוע כדי לחלץ את חפצינו ולהמתין לאוטובוס חלופי שאמור היה להופיע. התברר שתא המזוודות של האוטובוס המושבת מושבת גם הוא ומסרב להיפתח, אל ייאוש, אמציה בשטח, תוך חצי שעה של ריכוז מאמץ  אמציה פרץ את תא המזוודות. לאחר זמן מה היה ברור שאוטובוס חלופי לא יגיע בזמן שיאפשר חציית גבול לארגנטינה והגעה סבירה ליעדינו קלפטה. חזרנו למלון לאס טורס הישר לארוחת הבופה החגיגית של יום האהבה הבינלאומי. את הלילה בילינו באכסניית המטיילים הנחמדה שבלאס טורס שקלטה אותנו ביעילות.

לילה נוסף בטורס דל-פיינה

שמורת טורוס דל-פיינה הנהדרת

במסלול חצי האי, "הפננסיולה" של אגם גריי, טורס דל-פיינה

למעלה: הולכים קטע מטרק ה-W   כשהאוטובוס נתקע ומלון לאס טורס שייזכר לטובה

יום ראשון 15/2 : נסיעה לאל קלפטה וקרחון פריטו מורנו

בשעה 6:30 בבוקר חונה מול אכסניית לאס טורס האוטובוס החדש, ארוחת בוקר טובה ואנו בדרך חזרה לארגנטינה. חוצים את הגבול בזריזות ואנו בנסיעה ארוכה צפונה שוב על כביש 40 הארגנטינאי עד העיר אל קלפטה שחוגגת את פסטיבל האגם, פסטיבל מוזיקה אדיר לכבוד אגם ארגנטינה שלחופו שוכנת העיר הנחמדה. אנו מחליפים את האוטובוס הצ'יליאני בצוות ארגנטינאי ונוסעים היישר לפארק הקרחונים של ארגנטינה לחזות בקרחון האדיר פריטו מורנו. זהו קרחון עצום שגולש מכיפת הקרח הדרומית האדירה של דרום פטגוניה, קרחון שלא נסוג וממשיך כל הזמן לדרוס את לשון היבשה שמולו ולסכור את תעלות אגם ארגנטינה במחזוריות של כמה שנים. הליכה נחמדה ומעקב אחרי גושי הקרח המתנפצים ואנו בדרך חזרה לעיר קלפטה, נהנים מערב נחמד ברחובות השוקקים.

לינה בקלפטה

חזית קרחון פריטו מורנו

יום שיני 16/2 : שייט באגם ארחנטינה לקרחון אופסלה, קרחון חיים, וקיר ספגציני, טיסת ערב לבואנוס איירס

יוצאים בשייט מופלא לאורך תעלות הקרחונים, הפיורדים של אגם בואנוס איירס. על ספינת קטמרן גדולה שטים לקצה תעלת אופסלה, ע"ש חוקרים שוודים מאוניברסיטת אופסלה ונכנסים לשייט נהדר במרק שברי קרחונים שכמעט וחוסם את נטיב הקטמרן. ממשיכים לתעלת ספגציני המיוערת והצרה לתצפית על קרחון חיים שנקרא כך ע"ש חוקר קרחונים יהודי ארגנטיני בשם אלברט חיים ומשם לחזית קרחון ספגציני שגובהה 140 מטר. חוזרים למעגן פורטו בנדרה, "מעגן הדגל" בשתיים וחצי וממשיכים לארוחת בשרים בקלפטה. בשבע ממריאים לבואנוס איירס ונוחתים בעשר בלילה.

לינה במלון קונטיננטל במרכז בואנוס איירס

 מרק קרחונים בתעלת אופסלה

יום שלישי 17/2 : סיור בצפון ומרכז בואנוס איירס ומופע טנגו לילי

את היום אנו משקיעים בהיכרות עם העיר הנהדרת בואנוס איירס. מתחילים בשכונות הצפון העשירות ריקולטה ופלרמו, מתחילים בפסל המתכת Floralis Genérica של הפסל הארגנטינאי אדוארדו קטלאנו משנת 2002 וממשיכים לגן הוורדים היפה של שכונת פלרמו. עולים לקברה של אוויטה פרון בבית הקברות של ריקולטה וממשיכים דרך אנדרטת שגרירות שישראל שנפגעה בחורף 92' לכיכר סאן מרטין ונסיעת מבחן במטרו העירוני הוותיק. קצת זמן לפיצה, שיטוטים וקניות סמוך למדרחוב פלורידה במרכז העיר ואנו נפגשים שוב למופע טנגו נפלא וארוחת ערב טובה המסתיים בחצות.

לינה במלון קונטיננטל במרכז בואנוס איירס

בגן הוורדים, שכונת פלרמו שבבואנוס איירס

בבית הקברות של ריקולטה, בואנוס איירס

יום רביעי 18/2 : דרום בואנוס איירס

היום הכרנו את שכונותיה הדרומיות של הכרך הגדול ואת כיכר פלאסה דה-מאג'ו האגדית. מתחילים בקתדרלת סאן מרטין , מושב הבישוף של ארגנטינה ומקום קבורתו של חוסה סאן מרטין משחרר ארגנטינה. מה שמרגש אותנו יותר מכל במקום הוא לוח על קיר הכנסייה המכיל ומעיד על גניזה ומשמורת של עשרות טקסטים יהודיים אשר הובאו לכנסייה למשמורת בבקשת רבני הקהילה היהודית לאחר שני פיגועי התופת שאירעו בעיר בשנות התשעים. ממשיכים לחזית הקסה רוסאדה, ארמון הנשיאות הוורוד ומשקיפים על המרפסת המפורסמת ממנה נאמה אוויטה ושלהבה את ההמונים.. מספרים את סיפור נשות כיכר מאיו שנתנו בעוצמתן השראה למחאות נשים גם במחוזותינו. אחרי ביקור בקפה טורטוני המפורסם בשדרת מאג'ו אנו נוסעים לרובע לה-בוקה, השפך הצבעוני והתיירותי. מלבוקה אנו ממשיכים לכיכר סאן טלמו, מספרים וקוראים חורחה לואיס בורחס ומקנחים בגלידה מצוינת. ממשיכים חזרה למלון דרך הנמל בפורטו מדירה ומתכוננים לעצרת הפוליטית הגדולה המציינת 30 לרצח התובע היהודי ניסנמן. בגשם סוחף מתקהלים רבבות מתושבי בואנוס איירס לעצרת מחאה פוליטית נגד הנשיאה קריסטינה קירשנר/פרננדס, מהמלון הממוקם פסיעות מכיכר מאז'ו אנו נבלעים בהמון שצועד בהפגנה פוליטית עוצמתית ושקטה. נראה שאירועי הימים האחרונים בארגנטינה העלו שדים רבים מעבר פצעי החונטות והגנרלים שטרם הגלידו.  ארוחת ערב אחרונה בארגנטינה במסעדת בשרים, איך לא..

לילה שלישי במלון קונטיננטל מרכז בואנוס איירס

בטנגו

יום חמישי 19/2 : מפלי איגוואסו, הצד הארגנטינאי, חציית הגבול לפוז דה-איגוואסו ברזיל

טיסת בוקר ונחיתה רכה בגשם סוער לשדה התעופה הארגנטינאי בפורטו איגוואסו שבג'ונגלים של מחוז מיסיונס הצפוני. עולים על בגדי גשם ויוצאים למפלים. לוקחים רכבת תיירים קצרה ללוע השטן, שיא המפלים של מרכז נהר האיגווסו. האיגווסו, עוצמת נהר הנופלת שמונים מטרים על פני כשלוש מאות מפלים המתפרסים על פני 2.7 קילומטרים בספיקה ממוצעת של 1700 מטרים מעוקבים לשנייה. ממשיכים בשבילי היער הטרופי בין חוטמנים וקופי קפוצ'ין לתחתית המפלים. עולים על סירת זודיאק חזקה שמשיטה אותנו בעוצמה לתוך המפלים. רטובים ושמחים אנו עולים חזרה מהנהר, מחליפים בגדים וחוצים ביעילות את הגבול לברזיל. בברזיל אנו מתקבלים במלון נחמד מאוד בשם רפאין פלאס בפאתי העיר פוז דה-איגוואסו.

לינה במלון רפאין פלאס, פוז דה-איגוואסו ברזיל

מפלי איגוואסו, הצד הארגנטינאי

יום שישי 20/2 : איגוואסו הצד הברזילאי, סכר איטיפו ופארק הציפורים

מתחילים את היום בביקור בסכר איטיפו האדיר על נהר פרנה. הסכר נחשב לסכר הגדול בעולם שבנייתו נמשכה יותר משלושים שנים. הפרויקט משותף לברזיל ופרגוואי שגבולן עובר במרכז הסכר והנהר. אנו מסיירים ומתצפתים על הקומפלקס המדהים שבעזרת 20 טורבינות מיצר 14000 מגה ואט חשמל. ממשיכים בנסיעה לצד הברזילאי, הפנורמי והיפה של מפלי האיגווסו, אחרי ארוחת הצהריים אנו מטיילים בפארק הציפורים, חלקת יער גשם גדולה וטבעית שנקנתה ע"י זוג דרום אפריקאי שהפכוה לגן ציפורים אקזוטיות נעים ומרשים. ליד הבריכה של מלון רפאין עורכים קבלת שבת טרופית.

לילה נוסף במלון רפאין

יום שבת 21/2 : טיסה לריו ומצעד המנצחות

נפרדים מסילביו המדריך הברזילאי מאיגווסו ועולים על טיסת בוקר לריו עם קונקשן בעיר קוריטיבה. באחת בצהריים נוחתים בריו דה ז'נרו. נוסעים ישר למלון שבחוף קופה קבנה. בשבע וחצי בערב מתחילים לנוע לכוון הסמבהדרום, מעין אצטדיון באורך 500 מטרים שבו חולף מצעד הניצחון של ששת מועדוני הסמבה המובילים של ריו. המצעד הממשי מתחיל בשעה עשר, הטריבונות מתמלאות לאט אבל בטוח.. כל מועדון סמבה צועד את אורך המסלול בזמן של 80 דקות של שיכרון חושים. לכל מועדון נושא והמנון שלפיו מותאמת התפאורה, התלבושות והריקודים ע"י אלפי משתתפים. המחזה מרהיב ועולה על כל דמיון. בסביבות השעה אחת אחרי שהמועדון השני עבר את הסמבהדרום עם הנושא המשוגע "450 שנה לריו בסגנון סלוודור דאלי"  מרבית חברי הקבוצה מרגישים בצורך לפרוש ולעכל את החוויה במעט שינה.

לילה במלון וינזדור פלאס, קופה קבנה ריו

במצעד המנצחות

יום ראשון 22/2 : סיור עירוני בריו, הגנים הבוטניים, אצטדיון מרקנה והר הסוכר

יוצאים מאוחר בשעה 11:00 מהמלון עקב אירועי האתמול.. נוסעים לגן הבוטני היפה שהוקם ע"י מלך פורטוגל במאה ה-19, בדרך אנו רואים שריד אחרון לאירועי הקרנבל, "בלוקדה", חסימת רחוב, מסיבת רחוב שכונתית עם הרבה סמבה ריקודים ואלכוהול. ממחר הברזילאים חוזרים לשגרה ושנת הלימודים מתחילה. ממשיכים לאצטדיון מרקנה האגדי שכבר יותר מחמישים שנה נחשב לבית של הכדורגל הברזילאי המשובח. לקראת מונדיאל 2014 עבר מתיחת פנים מרשימה ולנו ניתן הכבוד לשבת בעמדות השדרים, לשבת במושבי ה VIP  ולרדת למלתחות הכוכבים.. ועוד נשמע מהמרקנה באולימפיאדה של 2016.. ממשיכים להר הסוכר, שני רכבלים עם חניית ביניים על פסגת "אורקה" מעלים אותנו לתצפית הערב הנפלאה על אחת מערי תבל היפות ריו דה ז'נרו. יוצאים לארוחת ערב במסעדה ברזילאית בשכונת איפנמה.

לילה במלון וינזדור פלאס, קופה קבנה ריו

מראש הר הסוכר

יום שני 23/2 : נסיעה ושייט לאיים הטרופיים שמדרום לריו

יוצאים ליום נינוח ורגוע באיים הטרופיים המשגעים  שמדרום לריו דה ז'נרו.  נסענו באוטובוס כשעתיים לעיירה היפה איטה-קורסה, ממנה הפלגנו בסירה קבוצתית לצלילי הסמבה בין האיים הטרופיים של מפרץ מנגרטיבה. מול האי השלו והיפה חגואנום קפצנו מהסירה למים והמשכנו בהפלגה לאי ברנארדו לארוחת צהריים. לקראת ערב חזרנו לריו והעברנו ערב נינוח בקופה קבנה.

לילה נוסף באותו המלון בקופה קבנה

ספינת פירטים באיים הטרופיים

יום שלישי 24/2 : טיול ג'יפים בריו רבתי, פסגת קורקובאדו, יער טיג'וקה פוולאת חוזינייה ובהמשך טיסת לילה ללונדון.

שלושה ג'יפים גדולים ממתינים לנו בחזית המלון ואנו יוצאים בתנועה הצפופה, במעלה שכונותיה של ריו לאחד אם לא הסמל של העיר, פסל יציקת הבטון של ישו על פסגת "הגיבן" קורקובאדו בגובה 700 מטרים. הנוף נפלא ולא צפוף מדי. ממשיכים בדרך נוף צרה בראש הרי יער טיג'וקה שנחשב ליער העירוני או שמורת הטבע העירונית הגדולה בעולם, 32 קילומטרים רבועים של יער גשם אטלנטי שנמצאת בלב ליבה של עיר הענק ריו. מגיעים למפל יפה ויורדים ברגל לכפר בונה ויסטה שם עורכים את שיחת הסיכום של המסע. דרך התצפית הסינית אנו יורדים לביקור בפוולאת חוזינייה, מהביקור בפוולה הגדולה לא נותרים אדישים. בריו עשרות פוולות, שם גם הוטמע המושג בו נעשה נרחב שימוש בכל העולם ומקורו בשם צמח שגדל על מדרונות ההרים כמו שכונות המצוקה. כמאתיים אלף תושבים חיים רק בפוולאת חוזינייה. רק בשנים האחרונות מתחילה המדינה להתמודד אם אוכלוסיית הפוולות ולספק להן שירותי בריאות רווחה חינוך ומשטרה. חוזרים למלון לזמן התארגנות לפני הטיסה ובלילה ממריאים עם בריטיש ארוויס ללונדון.

לילה במטוס בריטיש

עם הג'יפים ביער טיג'וקה

יום רביעי 25/2 חניית ביניים בלונדון

נוחתים בלונדון בשעה 13:00 בצהריים, חלקנו פורשים לחדר שהוזמן מראש ליד השדה, חלק נשארים בהית'רו וחלק יוצא לביקור בזק של כמה שעות בלונדון היפה. בלילה עולים על טיסה ארצה ובבוקר ה26/2 יום חמישי נוחתים חזרה בארצנו הירוקה והיפה.

ובכיכר טרפלגר, לונדון

שוב רוצה להודות לכולכם על הזמן הנהדר, על החברות והעזרה במסע ארוך לארץ רחוקה ומפלאה!

להתראות! 

אשחר.

מייל: eshyoffe@gmail.com

טלפון: 052-3662295